תמיר פלג

אחד הדברים שאני הכי גאה בהם במכללת יוזמות היא התרומה חזרה לקהילה.

אנו בקבוצת יוזמות מפעילים מסגרת פעילות אשר נקראת - "מעבירים את זה הלאה…" , בפעילות זו אנו נתרמים ותורמים לארגונים ועמותות חברתיות וקהילתיות.
גייסנו כספים עבור אלו"ט , רוטרי, "גן הילד" ועוד..

את הכסף אנו מגייסים תוך כדי תהליך הקורסים שלנו במכללה לאימון אישי, בקורס הכשרת מאמנים אישיים ובקורסי התמחויות הסטודנטים מעבירים תהליכי אימון כחלק מהקורס. המתאמנים משלמים מחיר סמלי של 200 ש"ח עבור כל תהליך האימון. אנו אוספים את הכסף ומעיבירם אותו במלואו לעמותה שנבחרה.

תרמנו בצורה זו בשנים האחרונות עשרות אלפי שקלים לפעולות נהדרות לקידום אוכלוסיות חלשות / אוכלוסיות מיוחדות בישראל.

כפעילות זו כולם מרוויחים, הסטודנטים זוכים להעביר אימון במסגרת הקורס, המתאמנים זוכים לעבור תהליך אימון מלא במחיר סמלי, העמותות זוכות בתרומה שעוזרת להם להמשיך בפעולות הקודש שלהם ואני והצוות מרוויחים את ההרגשה הנהדרת שככה אנחנו עושים טוב לכל כך הרבה אנשים.

השבוע קיבלנו מכתב תודה מרגש מ"גן הילד" בחיפה על תרומה בסך 10,900 ש"ח.
חברים יקרים, להחזיר ולתרום לקהילה מחמם את הלב.

רוצים לראות עוד מהפעילות שלנו לקהילה – לחצו כאן.

סופ"ש מהנה,
תמיר.

אז השבוע בקול תרועה חזרה אלינו המחאה החברתית, הקריאה לצאת לרחובות, ההפגנות, השלטים, קטעי ההנחייה, המופעים המוסיקלים, חסימת הכבישים, המעצרים וכל מה שמסביב לקריאה לשוויון.

שלא תבינו אותי לא נכון, אתחיל ואומר שאני מאוד בעד שינוי, שוויון וצדק כלכלי לאזרחי המדינה כולה. אבל יש לי הרגשה קשה שהפרויקט שקם כאן בקיץ שעבר פספס את המטרה שלו. הוא התחיל טוב, הוא התחיל מעניין, אבל הוא גדל הרבה מעבר, ניסה לתפוס יותר ויותר ובסוף, הביאו עליהם חתיכת טרכטנברג וקברו את כל הפרויקט.

אז מה עשו מנהיגי המחאה, מי שהם לא יהיו היום, הם החליטו לצאת מחדש בפרויקט, מחאה חברתית מודל 2012. קרוא לצאת שוב לכיכרות, לעשות צעדות והפגנות ולהחזיר את נושא ה"צדק החברתי" אל הכותרות, להביא את השינוי. הם אפילו עשו בסיסמאות שלהם איזה הקשר פוליטי וקראו לעצמם האופוזיציה.

 אתם יודעים, כמאמן עסקי אני היום יושב ורואה את המחאה הזאת כפרויקט של עסק לכל דבר והכי גרוע, עסק ללא מאמן עסקי. מה זאת אומרת? בוא נסביר לכם את זה מהעיניים של מאמן עסקי –

המחאה החברתית – שם העסק

מנהיגי המחאה – בעלי העסק

המוצר – צדק חברתי

דרך השיווק – הפגנות

הקהל – העם

המטרה – להקל את  הנטל הכלכלי על כל אזרח

ראו מה קרה, העסק יצא בפרויקט גדול בכל רחבי הארץ על מנת להשיג את המטרה שלו.

אבל מה קרה כאן? מנהיגי המחאה הציעו מוצר אבל תקופה ארוכה לא פירטו מה הוא מכיל. כאשר פירטו, הפירוט לא היה מספיק מעמיק, מוסבר ומובן. השיווק פעל מעולה, הקהל – כ7.4 מיליון איש (!!).

אתם מבינים, היה הכל, רק המוצר, לא היה ברור מהו.

התוצאה – נזק תדמיתי.

מה קרה מאז אותו קיץ:
עלות סל הקניות בתחילה ירדה במקצת אבל במהרה חזרה לעצמה.
מחירי הדירות עלו בעוד עשרה אחוזים.
הדלק התייקר בעשרים אחוזים.
הממשלה, גדלה בעשרות אחוזים..

יד על הלב, כמה מכם ששמעו שהמחאה החברתית חוזרת, היה לכם באמת איכפת לקום ולצאת להפגנה?

כשהציעו לכם כמוצר – לא לרכוש גבינת קוטג' במטרה של להוריד את מחירו, כאן הייתה מטרה ומוצר מובנים. כמחאה החברתית, העסק לא השיג את שלו.

אז מה העסק בא ועושה? מקים את אותו פרויקט שנה לאחר מכן. תוצאה – נזק תדמיתי גדול יותר. במקום לצאת בחשיבה אחרת, לנסות כיוון אחר, להביא מוצר אחר, העסק מביא את אותו מוצר שלא הצליח באותה הדרך.

בעסק זה נקרא – לבנות קיר ולהיכנס עם הראש בתוכו…

לכן השנה חשוב להיות ממוקדים ולהגדיר את המטרה…

מסתבר שלא רק עסקים צריכים מאמן עסקי, גם מחאות חברתיות.

אז לקיץ הקרוב חשוב שנתכנן, נתמקד, נהיה מאוחדים וברורים ונחשוב אחרת, כי יש לנו ארץ נהדרת…

שלכם,

תמיר פלג

(עזר בעריכה וכתיבה – אביתר שפילמן)

מה אגיד לכם? לקח לי זמן להתאושש מאירועי הסופ"ש האחרון,

4 נרצחים! 4 אנשים איבדו את חייהם ובשביל מה? 4 משפחות נהרסו, ובשביל מה? 3 צעירים ואבא אחד שנרצח ע"י צעירים.

אני יושב כאן וחושב שוב – לאן הגענו? לאן הגענו שזה מפחיד לבקש לשמור על השקט?! קשה לי לראות את המדינה שלנו ככה, אני לא מתנתק מהחדשות, לא מתעלם, אסור!

אני באמת מאחל שנגיע למצות את הדין עם הרוצחים. אבל השאלה שעולה קודם היא – איך הגענו לכזה מצב? ללכת לישון ולשמוע על רצח בעיר אחת, להתעורר ולשמוע על רצח נוסף בעיר אחרת. אנחנו מאבדים את הנוער שלנו? האם אנחנו מאבדים אותם? יכול להיות שכן. אני לא אפנה עכשיו אצבע מאשימה למסגרות החינוך או מסגרות הרווחה השונות, גם לא אצבע מאשימה כלפי המשטרה.

אני גם לא רוצה להאשים אף אחד ואף גוף כזה או אחר, זה לא התפקיד שלי. אני מאמן, מאמן אישי. באימונים אני עובד עם אנשים על התיסכולים שלהם. זאת לא סדנת עצבים, אני לא מביא שק חבטות ושולח את המתאמן להתפרע עליה. זה פתרון רגעי בלבד ולא יותר מכך. באימון אישי המאמן מנחה את המתאמן להתמודד מול התיסכולים שלו, להביא את המתאמן לדרכי התמודדות נכונים עם מצבי תסכול. יש גם מאמנים שעברו התמחות באימון ילדים ואימון לנוער שעושים קסמים איתם ומוציאים מהצעירים את היכולות המופלאות שלהם.

זאת התקווה והחלום שיש לי, שבעזרת האימון האישי נביא להתמודדות נכונה יותר עם תסכול וכך גם אולי רק אולי נצליח להוריד את הכמות ואת רמת האלימות.

מה דעתכם?

בתפילה שסופ"ש הקרוב יהיה טוב יותר.

שלכם, תמיר פלג.

            החגים נגמרו, מצאנו את האפיקומן, השתתפנו בצער הנופלים והקורבנות, צפינו בטקסים ועשינו על האש (חלקנו יותר פעם אחת).

            הגיע יום ראשון ואין באופק הקרוב איזה חג או חופשה, זהו, חוזרים לעבודה. בואו נודה, מכל החופשות האלה אנחנו צריכים קצת איזה חופש מהנופש הארוך הזה ולפני החזרה לשגרה המפורסמת.

            זה בלתי נמנע, השגרה חזרה ואיתה העבודה, המטלות, המשימות, יש מטלות שהשארנו ל"אחרי החגים" ויש גם חדשות שצצו להן כפרחים באביב.

            אז מה עושים להתמודד עם כל זה? בואו אגיד לכם – פשוט תעשו !

            עשייה מביאה איתה עשייה, תתחילו לעשות, לאט, בקצב שלכם, תראו איך בהמשך הזמן אתם עושים יותר ואפילו אולי תתחילו להנות מזה. כן, אמרתי את זה – להנות מביצוע מטלות שבשגרה.

            תתחילו בלעשות רשימה של כל המטלות הפתוחות. חכו, אל תתייאשו עכשיו על ההתחלה, לא משנה כמה מטלות יש, אל תכנסו לפניקה ממספרם. סיימתם, עכשיו תרגעו. תבדקו רגע אם יש גלימה אדומה בגב שלכם…. נו, יש? לא??! אז מסתבר שאתם לא סופרמן. אף אחד גם לא מצפה מכם להיות ולעשות את כל המטלות עכשיו ומיד. מי שכן מצפה, קבלו את זה כמחמאה, הוא חושב שאתם סופרמן (או סופר-וומן). תסבירו לו בעדינות שאתם פשוט לא.

            עשו סדר עדיפויות, תמצאו מה יותר חשוב ממה. לא צריך טבלה מלאה. פשוט 3-4 משימות שהן החשובות ביותר להתחיל איתן. פרקו אותן למיני-משימות קטנות והתחילו להשלים אותן.

            לא לשכוח לפנק את עצמכם מדי פעם. קחו הפסקות קטנות בין המשימות להנאה אישית כפרס על ביצוע המשימה.

            ממליץ במקום העבודה לעשות ישיבת צוות. לא משנה אם אתה מנהל, מנהלת, ראש צוות או איש צוות. תארגנו ישיבת צוות. שתפו חוויות מהחגים ולאחר מכן תתפנו לדבר על המטרות שמולנו.

            כשאני עושה ייעוץ לארגונים, אני מסביר להם איך להמשיך בתפוקת עבודה גבוהה בחזרה לשגרה ולדרבן. להשתמש בחגים ובחופשות למילוי המנועים להגברת התפוקה בעבודה.

            אצלנו ביוזמות אנחנו עושים מפגש צוות רחב וחגיגי השבוע, אני כבר מתרגש לראות את כל חברי הצוות שוב.

            שיהיה חזל"ש מוצלח !

תמיר פלג

אתמול ישבתי עם אביתר שפילמן, מנהל השיווק שלנו כאן ביוזמות ודיברנו על מצב האלימות בכדורגל הישראלי.

השיחה הייתה מאוד מעניינת וגרמה לנו לחשוב..

חוץ מקרנות, מצבים נייחים ודאבל-פס לאחרונה נכנס סוג של אימון נוסף – דחיפות, סטירות ובעיטות בשחקנים ומאמנים של הקבוצה היריבה. זה אימון שעושה שיתוף מאוד גדול, כולם לוקחים בו חלק, השחקנים, המאמנים, אנשי המשק והצוות המקצועי, בעלי קבוצות, חברי ההתאחדות, דייני בית המשפט, התקשורת ובעצם – כולם.

אני אישית גם עושה אימונים, אימון אישי, קואצ'ינג, אתם בטח יודעים את זה כבר. היום אני מאמן אנשים אבל עדיין גם שחקן מרכזי בחיים שלי. גם לי היו אימונים מאוד משתפים, אימון כזה משתף את השחקן, המאמן, ההנהלה, המשפחה, התקשורת, את כל עולמו של המתאמן שלי.

גם לי היו אימונים אלימים, כן, היו פעמים בהם בעטנו יחד בכוח, דחפנו, , אימון אחר אימון, בעיקר המתאמן שלי, בעט כעסים, שדונים, תחושות שליליות, מחסומים, בעט אותם החוצה. אל תחשבו שזה היה פשוט, אולי שרת הספורט לא פנתה אלי בנושא, אבל זה לא הופך את האימון לפחות קשה ומחייב. נדרשו מאיתנו משחקים רבים ואימונים יצירתיים בשביל לעבור מעצורים ומחסומים רבים.

לעיתים יצאנו תיקו ושחקנו משחקי גומלין בשביל להגיע להכרעה, בשביל לעלות יחד לשלב הבא, אני המאמן והשחקן המתאמן שלי. עד שמצאנו יחד מה החוזקות של המתאמן או החוזקות באימון העסק, התאמנו. עם החוזקות האלו הבאנו מטרה שהיא פשוט חבל"ז ! להשיג את הגביע  ! אליפות !

נראה שכאן במדינה הכל יצא מפרופורציה, האמתי שלפעמים זה למטרה טובה. כשאנחנו מבינים שאנחנו לא בפרופורציה זה הזמן להבין שרצוי לעשות שינוי.

אז למה עדיין מגיעים לאלימות?

עלו לנו 2 תובנות בנושא:

1. השחקנים והמאמנים משחקים למטרה אבל לא דרך החזוקות שלהם כי אם להתרחק מהחולשות שלהם. לכם הם תמיד נשארים בתסכול, הם כמו חבית נפץ ללא פתיל, נוגעים בה והיא מתפוצצת.
2. גם אלו המתאמנים על החוזקות שלהם, שוכחים לפעמים שכישלון זה שלב בדרך להצלחה. אחד השלבים החשובים ביותר, כי בדיוק מכישלונות אנחנו לומדים, מתפתחים וצומחים.

אז אם אתם מאמנים אישיים בעצמכם, רוצים/במהלך קורס אימון אישי, או רואים עצמכם כשחקנים ראשיים/מתאמנים תוכלו למצוא בכם איך לאמן החוצה את האלימות האישית שבועטת בכם.

אם אתם לא מוצאים את האימון הנכון לכך, אני תמיד כאן בשבילכם.

-תמיר פלג